אף פעם לא נמשכתי למוסר, זה אחד הדברים הכי מגעילים, והכי מסרסים, והכי מחלישים בעם היהודי, האובססיה הזו להיות מוסרים.

בכלל, כששואלים אנשים מה הפנטזיה שלהם, או כששואלים ילדים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים, אז תקבלו המון תשובות מגוונות, אחד יאמר שהחלום שלו לזכות בלוטו, אחרים ירצו להיות מפורסמים, שחקנים מוצלחים, או מוזיקאים מוכשרים, חלק יחלמו על קריירה צבאית, או להיות מדענים מהפכנים ופורצי דרך, חלק יחלמו להיות גיבורים ולוחמים, דברים בסגנון, שהמכנה המשותף לכולם, זה שהם לא שמים שום דגש על רצון להיות מוסרי, אף אחד לא חולם להיות בן אדם עם לב רחום וחנון, ולמען האמת, זה גם לא תורם בשיט.

אבל משום מה, קבעו לנו שהצבא שלנו חייב להיות הצבא הכי מוסרי בעולם, וקבעו לנו על ידי שטיפת מוח חברתית וממסדית באמצעות דוקטרינציות שונות מגיל ינקות, שזו המטרה והתכלית שלנו, שזו מקור הגאווה והשאיפה שלנו, כעם יהודי או כחברה הישראלית, ולי תמיד היה חשק להקיא מזה, באיזו זכות הם כופים עלי את הכת הארורה הזו של מוסר המתרוממים. מישהו שאל אותי לפני כן? לא זוכר שאי פעם חתמתי על זה, לא הבעתי את הסכמתי לכך מעולם, אני נגעל וסובל ביותר ממוסר המתרוממים הכפוי המאוס והצבוע הזה.

ובאובססיה להיות "מוסרים" אשמים כולם, לא רק המחנה השמאלני/מרקיססטי/פרוגרסיבי/רגרסיבי של נאמני בגץ או נאמני רוח קרן וקסנר, אלא גם השמרנים המסורתיים והדתים איבדו את הצפון כאן, בעוד שהראשונים הפכו את החוקים הבינלאומים של האו"ם של הגויים האנטישמים הארורים כמוסר אוניברסלי, כאלוהים שלהם, כאיזו סוג של ישות רוחנית שצריך לסגוד לחוקיה ולציית להם, אז במקרה של הציונות הדתית, התירוץ לאובססיה שלהם להיות מוסרים זה אמנם לא המוסר הבינלאומי(שזה "מוסר" סדר עולמי חדש, "מוסר" האילומינטי), המצפן שלהם במקרה הזה יהיה היהדות, שאנחנו יהודים אז אנחנו יותר טובים, ולכן אנחנו לא אמורים להיות כמו אויבנו המרים והרצחנים, כלומר אסור שנהיה שפלים ותתי אדם כמו ערבים לשיטתם.

לכן כאשר אני מציע שהצבא חייב להרוג את כל האזרחים של האויב הערבי בעזה ויהודה ושומרון, כולל ירי מכוון לעבר תינוקות של האויב, אפילו ממחנה הלאומנים של הציונות הדתית אני נתקל בשוק וזעזוע, וסופג גינויים חריפים, הם עומדים על כך בכל תוקף שאסור לצה"ל להרוג במכוון תינוקות של האויב, ויותר מכל  מהדהדת לי האמרה הנפוצה שלהם, שאם אנחנו כאומה נצדיק הרג/חיסול של תינוקות ערבים, אז מה עושה אותנו יותר טובים מהם.

שוב אובססיה נרקיססטית להיות יותר טובים, יותר מוסרים מהאויב, שמתגברת לפעמים על הרצון לנצח ולחסל את האויב, אובססיה שבא חוטאים אפילו טובי אנשנו, מהמחנה הלאומני הדתי הציוני.

כמו שאמרתי, להיות מוסרי זה מעולם לא היה אטרקטיבי עבורי, בדיוק להפך, השאיפה שלי זה אם כבר להיות עוצמתי, וכוחני, ואפילו מעדיף להיות אכזרי על פני מה שהם מכנים "מוסרי", מוסר זה אולי בתחתית סולם השאיפות שלי , לחיות כמו אזרח נורמלי, בשקט, ובטחון, בלי סכנה שישחטו אותי בגלל שאני יהודי, בלי רקטות, בלי פיגועי טרור, בלי פיגוע דקירה, או בלי פיגוע מצ'טה, פיגועי גרזן, פיגועי דריסה, פיגועי ירי, ואיום קיומי בגבולות מחוץ או בתוך ישראל, אתם יודעים, אותה מציאות יום יומית, שאנחנו כישראלים רגילים אליה וחושבים שלא צריך להתרגש ממנה יותר מדי, אך במערב זה נתפס בצדק כהזיה,  להיפטר מאותה שגרה הזויה של טרור יותר חשובים לי כאדם וכיהודי, מאשר להיות מוסרי לאותו אויב תת אנושי, רצחני, צמא דם, ברברי, שבאופן גלוי לא מסתיר שכוונתו להשמיד אותי ואת משפחתי, חבריי, ואת עמי. ואפילו ללא הטרור הלאומני מצד אותם תתי אדם ערבים, יש את הפשיעה והברבריות והאלימות היום יומית שלהם, של הערבים והבדואים, שאף ממנה אני סובל ומאוים לא פחות, אפילו אם היא אינה על רקע לאומני. ולכן רק בגלל השקט והבטחון והשלווה האישית, אני אעדיף לחסל את האויב, ללא שום עכבות "מוסריות", שזה אומר להרוג גם תינוקות ערבים/בדואים/אריתראים/סודנים, רק למען ההישרדות והרווחה שלי כיהודי בארצי.

אבל בכל זאת, נניח והשאיפה שלי היתה להיות מוסרי, או נניח שהייתי חושב שאני צריך להיות יותר מוסרי מהאויב הערבי, כלומר מה התשובה שלי לשאלה "במה אנחנו יותר טובים מהם אם גם אנחנו מצדיקים הרג תינוקות" ?

ובכן יש לי כמה תשובות.

1)הגונב מגנב פטור, באנלוגיה, זה כמו לשאול במה אדם שגנב מגנב יותר טוב מהגנב? התשובה לכך, שהגנב המקורי גנב מאדם שאינו גנב, ואני גונב מאחד שגנב, ולכן אני יותר טוב מגנב, ובמקרה שלנו, המתנהג כמו תת אדם כלפי תתי אדם אינו תת אדם, לכן לחסל תינוק ששייך לעם/גזע של תתי אדם, אינו מעשה פסול, ההפך זו חובה מוסרית.

2)הבעיה באויב הערבי זה הגזע שלו, הד.נ.א, הגנטיקה לפי הביולוגיה או הנשמה בהקשר המטפיזי, לכן הם נולדו תתי-אדם עוד לפני שהם ספגו כל חינוך וכל השפעה כזו או אחרת, לכן חובה להרוג את הערבים ללא אבחנה בין תינוקות, ילדים, ומבוגרים.

3)חיים של יהודי יותר חשובים מחיים של ערבי, כל חיים של תינוק ערבי שנשאיר בחיים זה עלול לבוא על חשבון חייו של יהודי או יהודיה, ויתכן אף שעל חשבון חייהם של תינוק או תינוקת יהודים.

4)אפילו אם אתה נצמד לדת כאסמכתא מוסרית, רשום במפורש, מחו תמחה את זכר עמלק, כלומר התורה מצווה להרוג גם תינוקות מזרע/גזע עמלק, ערבים הם עמלקים.

5)לפי המגבלה המוסרית המסרסת הזו שאסור פתאום לפגוע בתינוקות, אז אסור גם לחסל אף אחד מהאזרחים, כי בלי הורים התינוק לא יוכל לגדול ולשרוד, אין לזה סוף, התוצאה היא שבסוף נמשיך להשאר עם 4 מיליון ערבים נאצים(הרבה יותר גרועים מנאצים) תתי אדם, אורקים, מפלצות אדם,  ברברים, רצחנים בשטחנו. 

6)זה אפילו לא עניין של מי יותר טוב ממי, בואו נדמיין שלא היינו טובעים בערבים מבית ומחוץ, ובמקום זה היו לנו שכנים נחמדים, אנושיים, וצודקים לא פחות ואף יותר מאתנו, נניח במקום ערבים תתי אדם היו לנו שכנים שוויצרים, ובואו נניח שבאמת אין זה מוסרי להעדיף את חייו של תינוק מהאויב השוויצרי על פני חיים של אדם יהודי, כיוון שאנחנו חפים מפשע באותה מידה. עדין מדובר באויב, לא רק בעם זר, אמנם עניי עירך צריך להיות קודם, אבל בעניי עירך זה לא נותן לנו זכות להרוג אנשים אחרים רק בגלל שהם מעמים אחרים, אבל מאחר שמדובר באויב ולא רק עם אחר, אז פה חיים של האויב זה על חשבון חיים של יהודי, אז ברור שגם פה חל הכלל של טובת השבט שלי קודם, הרי באופן טבעי, ברוב המקרים, אתה תעדיף את טובת אחיך, בניך, בנותיך, אחיותיך,הוריך או טובת משפחתך הקרובה על פני טובת אנשים זרים, אפילו אם אתה יודע שהמשפחה שלך הם לא אנשים יותר טובים ולא יותר ראויים מאחרים, אז אמנם העם זה לא בדיוק המשפחה הקרובה שלך, אבל ביחס לעמים זרים, וכל שכן ביחס לכל אויב שבא לחסל אותך, אפילו אם האויב היה שוויץ ולא ערבים, עדין חובתך המוסרית, וגם הנטיה הטבעית ברוב המקרים, היא להגן על חייהם של עמך, ולא על חייהם של אויבך, שוב אפילו אם האויבים היו שוויצרים נחמדים, ולא תתי אדם ערבים, חיים של האויב לא חשובים!

7)אפשר להשוות את זה למשחק כדורגל, אתה תמיד תרצה שהנבחרת של ארצך תנצח את הקבוצות היריבות, והשחקנים במגרש, לא יחשבו רגע שהשחקן היריב הוא אני, ולכן הם לא יותר ראויים לנצח ושמא אסור להם להפקיע גול לקבוצה היריבה, ואולי אפילו מתוך הומניות יתר, הם יעזרו לקבוצה היריבה להפקיע גול לעצמם, אין בזה שום הגיון, כי זה לא עניין של חפים מפשע או אשמים, או מי אדם יותר טוב, פשוט זה משחק, וכל אחד צריך לנסות לנצח. עכשיו אני יודע מה התגובה הולכת להיות, יגידו לי שפה זה ספורט, ואילו במלחמה מדובר בחייהם של אנשים, ולכן איך אני מעז להשוות, אז אני עונה, אדרבא, אם בספורט הפסד אף פעם לא עולה לך בחייך ובחיי משפחתך, ועדין אתה תתחרה ביריב באופן חסר פשרות, אז כאשר מדובר במלחמה, שבא אי נצחון מלא וחסר פשרות על אויבך מתוך שיקולי "הומניות" זה יעלה לך בחייך ובדמיך ובחיי ילדיך ובחיי אחיך ואחיותך, דווקא שם עוד יותר אסור לחוס ולחמול על חייהם של האויב.

זכור שכאשר אתה חס וחומל על חייו של האויב, אתה מתאכזר ושופך דם של יהודים, או אפילו לא יהודים, על אזרחים ישראלים שעליהם אתה והצבא של מדינתך נשבעה להגן, לכן אין זה עושה אותך מוסרי, זה ההפך ממוסרי זה מעשה שפל במסווה של הומניות, זה אינו מוסר יהודי, זה "מוסר" של החוק הבינלאומי של הגויים, כלומר "מוסר" השטן של האילומינטי.

פעם נוספת, חיים של האויב לא חשובים, כן, אפילו אם מדובר בתינוק של האויב!

8) האויב הערבי חי בתוך ארצי ומולדתי, בתוך ארץ ישראל, וטוען שזו ארץ שלו, בגלל זה הוא קורא לישראל פלסטין, לאותם תתי אדם ערבים שמכנים את עצמם פלסטינים יש המון ארצות ערביות אחרות, הרבה יותר גדולות בשטחם, שהם יכולים להגר אליהם, כמו ירדן, מצרים, לבנון, סוריה, עיראק וכו', ארצות על טהרת הגזע הערבי, ארצות לאומניות ללא שמאלנים, ללא שום כבוד לזכויות מיעוטים וללא מיעוטים כמעט, אותם "פלסטינים" יכולים להגר לארצות האלו, ללא שום קשיי התאקלמות, שכן מדובר על אותו גזע, אותה מנטליות, או תת תרבות, אותו כיעור ערבי, לעומת זאת לנו היהודים יש רק ארץ אחת קטנה ויחידה והיא ישראל, ולרוע מזלנו אפילו בארץ היחידה והקטנה שלנו, יש 4 מיליון ערבים רצחנים צמאי דם, בתוכנו בתוך ארצנו, פיזית, פתחו מפה, תראו שיהודה ושומרון ועזה, זה שתי גושים גדולים בתוך ארץ ישראל, לכן לאותם אלו שאובססיבים "למוסר", ושואלים אותי במה אנחנו יותר טובים מהם אם אנחנו מצדיקים הרג של תינוקות ערבים "פלסטינים", התשובה היא, שאני בסך הכל עושה את זה כדי לשרוד, כי אני חפץ חיים בעוד הם רוצחים ומתעללים בשביל הכיף, אני רוצה מדינה בשבילי ובשביל העם היהודי בלי סרטן ערבי או סודני או אריתראי בתוך שטחי, אני מסתפק בארץ אחת בלבד וכל זה בתנאי שלא יהיו לי "מיעוטים" כל כך גדולים של תתי אדם ערבים או תתי אדם נתינים אפריקאים לא קשורים. אני לא חושב לכבוש את מצרים, או לכבוש את מרוקו, אני לא חושב על לכבוש ארצות אחרות, יהודה ושומרון זה לא כיבוש כי זה אמור היה להיות שטח ישראלי, גיאוגרפית ופיזית זה בתוך ארץ ישראל, כל הערבים ביהודה ושומרון יכולים לזוז מזרחה לירדן, אני לא מתכוון לכבוש את ירדן בקרוב ולרובנו אין רצון כאומה לכבוש אותה, לפחות לא בקרוב,  ואילו כל הערבים מסבבנו מהארצות השכנות כן רוצים לכבוש את הארץ היחידה שלנו ולבצע רצח עם, אז זו עוד נקודה למחשבה כאשר אנחנו נשאלים במה אנחנו יותר טובים מהתתי אדם האלו.

על אף שהראתי שאין זה מוסרי ואין זה הגיוני לחמול על חייו של תינוק מהאויב, וכל שכן כאשר התינוק שייך לגזע תת-אנושי ומכוער של אורקים ערבים. עדין, אני לא לגמרי ממהר לשפוט את כל הצבועים ההומנים המזוייפים, ושאר המכוערי נפש, שממהרים לגנות איתי רק בגלל שאין לי טיפת אמפתיה כלפי התינוק של האויב, אני מבין שההגיון והמוסר האמתי לא תמיד אינטואטיבי גם לאנשים משכילים וחכמים, ועם זאת, לפעמים רמת הכסילות של אנשים מדהימה גם אותי.

שכן שמעתי בקרב חוגים ימנים ובהם הציונות הדתית, את הטענה שבגלל שאנחנו יהודים ולא שפלים כמו האויב הערבי, אז אנחנו לא אמורים לפגוע בזקנים חסרי ישע. ופה כבר התפוצצתי, מילא הסוגיה של התינוקות היתה דרושה הלבנה וביהור, ולצורך כך הרי הקדשתי את המאמר, אבל השימוש במילים "חסר ישע" חייב מיד לצאת מהלקסיקון, כי אין לזה שום קשר מוסרי בשיט.

שהרי מה זה חסר ישע, חסר ישע זה לא חף מפשע, רוצחים מתועבים ושפלים, כמו טד בנדי, או מחבלים שאנחנו רגילים לראות בארץ, או קציני אס אס, כולם הפכו להיות חסרי ישע ברגע שנעצרו ונאזקו, חסר ישע זה בסך הכל אדם שאינו יכול להגן על עצמו יותר, רוצח מנוטרל הוא חסר ישע, אבל הוא לא הפך להיות חף מפשע, אולי קשיש ערבי או חולה סרטן ערבי הוא חסר ישע, כי אפשר להתווכח שהוא לא מהווה סיכון, ואינו יכול להגן על עצמו, אך האם ברגע שהוא כבר לא יכול להלחם בחזרה, זה מוחק לו את כל ההיסטוריה של פשעים ואלימות, ושל רצח יהודים או תמיכה ברצח יהודים? האם בגלל שברגע שאדולף אייכמן צורר היהודים נשפט בבג"ץ הישראלי, לא היינו צריכים להוציא אותו להורג, כי הרי באותו רגע הוא הפך להיות חסר ישע, ולכן הינו צריכים אולי לוותר לו על עונש, אף אחד לא היה חושב כך(למעט כמה הזויים פה ושם), אבל משום מה שמדובר על זקנים ערבושים פתאום כללי המוסר וההגיון השתנו.

 שוב אני חוזר ואומר שאף פעם לא הבנתי את האובססיה של יהודים עם הצורך להראות מוסרים, ושאני באופן אישי נגעל ביותר מהשיח על המוסר, וטוען בכל תוקף שאסור שזו תהיה בכלל מטרה או שאיפה שתכתיב לנו את סדר היום, כי זה רק מחליש, מגביל, מסרס, ומדכא את רוחנו, והגרוע מכל, שבגלל הצורך של אותם יצורים להיות מוסרים והומנטרים, יצא שהם בדיוק הפוך מהמוסר, והפוך מהומניטרים, והם למעשה מכוערי נפש ולא יפי נפש, כי אין שום דבר יפה ומוסרי להפקיר את חיי העם שעליו אתה אמור להגן לטובת חיים של תתי אדם מהאויב. אך בכל זאת, למרות הכעס והתסכול הרב שאני חש בגלל הטרללת של העם סביב הצורך להיות הומניטרים כלפי אויב רצחני, אני עדין יכול להיות סלחני ומבין כאשר זה בא מהצד של אנשים מאמנים, מהציונות הדתית, אך מאחר שהאובססיה סביב המוסר נכפת עלנו לרוב דווקא מהצד של המחנה הפרוגרסיבי שמאלני מרקיססטי, של נאמני בגץ, זה מה שעושה את זה להכי חסר הגיון ומשמעות שאפשר לדמיין.

שהרי אם אתה כמרקיססט שונא דת, עוכר ישראל, אתאיסט, נאמן בגץ, כאחד ששולל את קיומו של אלוהים, ואינו מכיר בנשמה, אז אתה כמטריאליסט, יוצא מנקודת הנחה שהאדם והמודעות שלו ומעשיו, הם רק תוצאה של ביולוגיה, של חומר, ולפי השקפת עולם אתאיסטית לא יכול להיות לאדם שום בחירה חופשית, כי כל בחירותיו הם בדיוק כמו בחירות של מחשב עם בינה מלאכותית, להשקפתם של אתאיסטים האדם הוא לא יותר ממכונה אורגנית, והרי איך הוא יכול להיות משהו אחר אם כל מחשבותיו ומעשיו הם רק פונקציה של גופו ומוחו, מעין יכול לבוא בחירה חופשית במקרה כזה, שהרי לשיטתם נשמה אינה קיימת, זה סתם קשקוש של דתים. כל זה מובן ומוסכם לחלוטין על אותם קפלניסטים נאמני בגץ אתאיסטים, המדהים הוא שעל החלק השני של השאלה המתבקשת והנלוות אוטומטית לכך, הם לגמרי לא שואלים, ולא מתעניינים, והשאלה היא, אם אין בחירה חופשית, אז איך יכול להיות קיים כזה דבר מוסר, ולמה הם חשים צורך בכלל להטיף מוסר או לציית לכללי מוסר, מוסר יכול להיות קיים אך ורק שיש מידה כלשהיא של בחירה חופשית, כאשר לא קיימת בחירה חופשית, אף אחד לא אחראי למעשיו, מפני שכולם הם רק מכונות, תוצר ישיר של הביולוגיה שלהם, מאחר ואף אחד לא בחר את הגנטיקה והביולוגיה שלו, כמו שאף אחד לא בחר את ההורים שלו, אז אפילו אנשים כמו היטלר או סטלין לאחר כל הזוועות שחוללו. הם עדין חפים מפשע בדיוק כמו תינוק בן יומו שלא הספיק לעשות שום דבר רע בחייו, או שכולם חפים מפשע ללא תלות בגיל או במעשים, או שכולם אשמים ללא תלות בגיל ובמעשים, תלוי בפרספקטיבה, אך לא משנה באיזו פרספקטיבה תבחרו, דבר אחד ישאר חסר הגיון לנצח, וזה החלוקה לטובים ורעים, לחפים מפשע ואשמים, דבר כזה מעולם לא יכול להתקיים תחת פילוסופיה אתאיסטית/מטריאליסטית, בגלל שזה כרוך בכשל לוגי.

לכן זה באמת מדהים שגם במחנה המרקיססטים של נאמני בגץ(שהם גם נאמני המוסר האילומינטי), עשו שימוש ציני של גנבת סמלים מהיהדות כדי להצדיק את האידיאולוגיות המסרסות, הטמאות, החתרניות והבוגדניות/סרטניות שלהן, גם הם למשל משתמשים בביטוי אור לגויים, למרות שרובם המוחלט אתאיסטים מוצהרים לחלוטין, ולמרות שעל אף שהם אומרים "אור לגויים" הם בפועל מתכוונים להיות יותר גויים מגויים, יותר מערביים ממערבים, ויותר פרוגרסיבים מפרוגרסיבים, הם סרטן פרוגרסיבי אך מוסר רגרסיבי לדעתי, ולא שיש לי אובססיה להיות מוסרי, בניגוד אל מכוערי הנפש האלו.